הזמנה לאורך.jpg

איך מגיעים?

גלריית בית הגפן
הגפן 2, חיפה

שעות פתיחה

ראשון עד חמישי 10:00-18:00
שישי-שבת 10:00-14:00

הכניסה חופשית

תודות: ראובן קופרמן, ערן ברק, דר' רוני תורן-סבג, בת-שבע ינקו, יפעת גלילי, נופר הכט, הרצי שפירא, צוות תפעול המרכז האקדמי ויצו, בית הגפן, יעל מסר, צוות תפעול בית הגפן.

בוגרות/ים  2021 | המחלקה לאמנויות הצילום והמסך 

המרכז האקדמי ויצו חיפה

בספרו של  א.מ פורסטר "המכונה נעצרת"  שנכתב בשנת 1917, מתואר עולם אפוקליפטי בו מופרדים בני האדם זה מזה ע"י ספינות אוויר מרחפות המנותקות זו מזו. ילד מדבר עם אמו דרך מחשב עתידני, הוא רוצה לגעת בה, לפגוש אותה. היא מלינה כי היא עסוקה, וזיהום האוויר חריף, הם לא יכולים להיפגש. פורסטר זיהה את הפוטנציאל הגלום בהישענות מוחלטת על טכנולוגיה והזהיר מפני עתיד המאופיין בהתכנסות, הצטמצמות ועיוורון כלפי הזולת. האדם מביא על עצמו את היפרדותו מקרוביו ומעצמו.

למרות האווירה הקשה והמערערת של ניתוק, בדידות וחוסר ודאות, מציגים בוגרי המחלקה לאמנויות הצילום והמסך אופקים חדשים ומסקרנים בתחומי הצילום, הווידאו והקולנוע. התערוכה מציעה מבט חריף, נוקב ובלתי מתפשר הנובע ממסעות אישיים פנימה אל העצמי תוך הדהוד מתמיד עם המתרחש סביב.

תערוכת הבוגרים, המוצגת לראשונה בבית הגפן בחיפה, משקפת את זהותה של המחלקה כקהילה יוצרת הפוגשת ונפגשת תדיר את (ועם) המציאות. מקבץ העבודות המוצג בפנינו מכיל עושר מדיומאלי רב ועוסק בתמות מרכזיות הקשורות לחיים במאה ה-21. סוגיות של זהות, מרכז ופריפריה, מגדר, מיניות, טכנולוגיה מול טבע עולות במגוון כלים אשר הדימוי המצולם משמש בהם ככלי ביטוי מרכזי.

צילום הסטילס משמש ככלי ביטוי אישי המאפשר מצע להתמודדויות פנימיות בעבודותיהן של אנה אליזבט קוזוסיי יאצנקו, גיא גלסברג וליטל לופטינסקי.

דפי הענק בספר הצילומים של אנה מהווים אובייקטים המחייבים את פעולת הצופה ויוצרים אינטראקציה בינה לבין האחר. הספר, כמו הגוף והנפש, חשופים לעולם, פגיעים ושבריריים.
התצלומים של גיא מתפקדים בו זמנית כחלונות ומראות. הם משמשים כפתחים אל העולם וגם כמראות של הנפש, אולי פצועה וכואבת, אך בו זמנית מתפעלת ומתפעמת. התצלומים של ליטל מפרקים ומחפשים אחר סימנים  בניסיון להרכיב את הזיכרון המופשט של האובדן.

זהויות מתהוות, שאולות וקרועות מופיעות בעבודות של הילה הלל, מישל בוגינסקי, דימה ניקיטין ומג'ד בדיר.
הווידאו של הילה דובר שלוש שפות: עברית, טוניסאית ופרסית. שלוש השפות הנשמעות מפיה מגוללות טראומות נשיות של הגירה, גלות ועקירה במסלול העולים מפרס וטוניס לעיירת הפיתוח באופקים.

המיצב של מישל בוגינסקי מורכב מאובייקטים מצויים, וידאו ועבודות במדיומים שונים. המיצב משרה דיסאוריינטציה המתחלפת בתחושת חום ובית. הדיסוננס בין קבלה לדחייה, בין שייכות לשלילה, בין הומור לאירוניה ואפילו טרגדיה, בין תאטרליות לחיים מדממים, מטריד ומתעתע.

הסרט התיעודי-ניסיוני של דימה מעלה את הקושי, הניכור ותחושת הניתוק של מהגר צעיר, המעלה  שאלות ביחס לשייכות ולאום, כאן ושם. מג'ד נוגע גם הוא בשאלות של שייכות, ניכור ולאום כערבי פלסטיני במקום שלו-לא שלו, תוך שיחות ורשמים בארץ מוכרת-זרה.

עבודותיהן של תאיר זרגרי ושרון הלפרין מבקשות לבדוק את האופן בו הנוכחות הנשית מופעלת ופועלת בטבע ובסביבה טכנולוגית פטריארכלית בהתאמה.

שרון, המציגה עבודות ווידאו והולוגרמה, עוסקת בייצוג הנשי, בסטריאוטיפים ויחסי כוח בעולם פטריאכלי גברי בינארי.  תאיר, בעבודות ווידאו מרובות מסכים מנסה לחזור אל מקור כוח וחיבור אל טבע בפעולות רפטטיביות וסיזיפיות.

מספר עבודות בתערוכה עוסקות בקהילה, שייכות וקולקטיב.

התצלומים של ענת וסרמן מישירים מבט אל הצופה מן העבר. בעבודת סאונד רב שכבתית מגוללים נראטיבים, חלקם ספק מפוברקים או שמא סתם היטשטשו בזיכרונם של המספרים חלקם אותנטיים.

עבודת הווידאו של נוי מזרחי עושה שימוש בסלילי ארכיון משפחתי החושף פצע ישן ששנים לא דובר בו. גם בעבודה זו משתקף העבר כמעין צלליות-רפאים בו הסאונד מחייה ומעמת עם ההווה.

יהונתן לוי משוטט עם מצלמה אנלוגית כבדה ברחבי הדר ומבקש ללכוד מבטים בהם מתרחשת היסטוריה קטנה. ערב רב של לאומים המתקבץ לשכונה במורדות הכרמל ומספר באופן עקיף את סיפור התפתחותה של העיר חיפה.

 

הייתה זו שנה קשה ומאתגרת. הדי המגיפה שמותירים אחריהם תחושת ספק וחשש, התפרצות  של אלימות איבה וחוסר אונים שהובילה לשבר חברתי עמוק. התעקשות הסטודנטים במחלקה להיפגש, ליזום, לחבר וגם להתפרק יחד מאפשרים את היווצרותה של קהילה יוצרת הרואה את סובביה. קולותיהם הייחודיים של הבוגרים והבוגרות מזכירים את מבטו האחרון של אנטואן, גיבור הסרט 400 המלקות של פרנסואה טריפו. אנטואן, המגשים את חלומו לראות לראשונה את הים, מישיר מבט קפוא אל הצופים בשאלה המהדהדת שוב ושוב בין השחקן/הדימוי לצופה: בעולם בו המציאות נדמית כחסרת תוחלת ומייאשת, וההבחנה בינה לבין הדימוי מטשטשת, כיצד מתקיים ביננו המפגש?

 

אוצרי התערוכה:

ראובן קופרמן

ערן חדד ברק

 

ערכת טקטסים

ד"ר רוני תורן סבג