צווארון כחול מינוס

עקב הילדות הלא גנרית שחוויתי בזמן שילדים התעסקו בלהיות ילדים,אני הייתי מחויב כמו כל משפחתי אחיי ואחותי לעסק המשפחתי. בזמן שחבריי נסעו לחופשות,קייטנות וכל פעילות סטדנרטית של משפחה נורמטיבית בזמניי חופשות וחגים. אני והאחים שלי עבדנו את העסק כמו עובדיי אדמה מסורים. וללא התחשבות לגילי (מגיל 8…) אני זוכר מעביר את הילדות שלי בעסק המשפחתי. מה שיצר ובנה אצלי מוסר וערכים לעבודה שלא תואמת לימינו קיום.
״ ומכאן אציין שהעבודה אף פעם לא הפחידה אותי אך העבדות  כן״.

תהליך היצירה שלי החל בשכונת הדר  והרגיש לי נכון מההתחלה,שלא במודע כמו גם החיבור הטבעי לאנשיי ״צווארון הכחול מינוס״ שברמה התחושתית אני אחד מהם. 

אני משוטט ומצלם ב4 שנים האחרונות בשכונת ״הדר״ שבחיפה. ולאורך השנים אני נמשך לסיפורם ומורכבות החיים של מעמד הפרולטריון בשכונה, מבעלי חנויות ותיקים ברחוב הרצל שגסיסתו הכלכלית והחברתית מתעצמת מיום ליום ועד לאוספי הבקבוקים בשכונה אשר כלכלתם  תלויה באשפתם של ברי המזל יותר ובדרי הרחוב אשר נילחמים יום יום לחיים.
 

צילום אנלוגי

יונתן לוי

  • Facebook

press to zoom

press to zoom

press to zoom

press to zoom
1/3